גז"ד משמעתי של עובד שב"כ שדיווח דיווח שווא על שעות כניסה לעבודה וביה"ד למשמעת הורה לפטרו

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 17/8/08 בתיק בד"מ 16/08, זאת עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על אותו גזר דין (עפ"א 247/08). החלטתי לדחות את הבקשה.

המערער היה עובד של שירות הביטחון הכללי (להלן: "השב"כ") והועמד לדין על כך שדיווח על שעת יציאתו מביתו בחיפה לעבודה כשעת הכניסה לעבודה, בעוד שבפועל נכנס לעבודה במשרד שבעיר אחרת מאוחר יותר. דיווח מסוג זה בוצע ב-26 מועדים שונים בתקופה שבין 18.2.07 ועד ליום 16.8.07. בנוסף, דיווח על שעת יציאתו מהעבודה כשעה וחצי לאחר שסיים את העבודה בפועל. זאת ב-4 מועדים שונים בתקופה הנ"ל.

המערער הודה בביצוע המעשה. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה גזר עליו את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין ופסילה ממילוי התפקיד.

המערער מעלה שורה של טענות כנגד כשירות מינויו של אב בית הדין ואופן פעולתו של בית הדין. עוד טוען הוא כי הכרעת הדין בעניינו ניתנה בהרכב חסר וכי ללא כל קשר לכשירות כהונתו של אב בית הדין היה עליו לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער מאחר והיה מוזמן כאורח למחלקה המשפטית של השב"כ בתקופה הסמוכה למועד בו נדון עניינו בפני בית הדין.

לא מצאתי מקום להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין.

כללי התערבות של בית משפט בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין הכולל רכיב של פיטורין פורט בפסק דינו של בית המשפט העליון ב עש"מ 8273/05 בנימין שרעבי נ' מדינת ישראל  (טרם פורסם, החלטה מיום 27/9/05). יצוין כי לאחרונה הועברה הסמכות לדון בערעורים על פסקי דין של בית הדין למשמעת לבית המשפט המחוזי ואולם הכללים המנחים את בית המשפט נשארו בעינם. וכך נפסק:


"סוגיית עיכוב ביצוע גזר דין משמעתי עד להכרעה בערעור מוסדרת במסגרתו של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק").

סעיף 40(א) לחוק קובע כדלקמן:

"אמצעי המשמעת שהחליט עליהם בית הדין לא יבוצעו אלא לאחר שנמסר לידי העובד העתק מאושר של ההחלטה, ואם היתה זכות ערעור על ההחלטה - לאחר שעברה תקופת הערעור; הוגש ערעור, לא תבוצע החלטה אלא לאחר שנמסר לעובד העתק מאושר של פסק הדין בערעור."

סעיף 40(ב) לחוק קובע:

"החליט בית הדין לפטר עובד מהשירות או להעבירו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, רשאי הוא להורות בהחלטתו על ביצוע מיידי אם ראה שחומרת העבירה מצדיקה זאת."

סעיף 43 לחוק מסדיר את זכות הערעור על החלטות בית הדין. לענייננו, מקום בו החליט בית הדין על ביצוע לאלתר של גזר דין הפיטורים, על פי הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 40(ב) לחוק, "רשאי שופט בית המשפט העליון, על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה - להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו (סעיף 43(ג) לחוק). אם בסופו של יום החליט שופט בית המשפט העליון לבטל את החלטת בית הדין בדבר פיטוריו של העובד, או בדבר העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, "יהיה הביטול, לכל דבר, בר-תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה" (סעיף 43(ג) לחוק).